איך יודעים שנגיחה נעשית בקרן?

איפה אנחנו?

בשיעור הקודם ראינו שהבָּרַיְיתָא כוללת במונח שור שלושה סוגי נזק: קרן — נגיחה, שן — אכילה, ורגל — דריסה. כעת מתמקדת הגמרא בקרן ובמשמעותה של הנגיחה.

מה צריך לדעת לפני שנכנסים?

הגמרא אינה מסתפקת תמיד במשמעות שנראית לנו טבעית או מובנת מאליה.

כאשר מילה מן התורה משמשת בסיס להגדרה הלכתית, חכמים בודקים כיצד המקרא עצמו משתמש בה במקומות אחרים.

כך אפשר לברר אם המשמעות שאנו מייחסים למילה אכן מעוגנת בלשון הפסוקים, ולא רק בתחושת השפה שלנו.

בקטע שנלמד עכשיו חכמים מביאים שני פסוקים שבהם מופיעות יחד קרניים וצורות של הפועל לנגוח. באמצעותם הם מבססים את הקשר בין המילה המקראית נגיחה לבין אב הנזק הנקרא קרן.

לשון המקור

קֶרֶן מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״כִּי יִגַּח״ – אֵין נְגִיחָה אֶלָּא קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל, וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר ה׳, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם וְגוֹ׳״. וְאוֹמֵר: ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח״.

במילים פשוטות

הגמרא שואלת:

מניין לחכמים שהמילים ״כִּי יִגַּח״ מתארות את אב הנזק הנקרא קרן?

התורה אמנם מדברת על שור שנוגח, אך אינה אומרת במפורש שהפגיעה נעשית באמצעות קרניו.

לצורך הבירור מביאים חכמים פסוקים אחרים, שבהם המקרא עצמו מחבר בין נגיחה לבין קרניים.

בפסוק הראשון, בספר מלכים א, מסופר על צדקיה בן כנענה, נביא השקר שהכין לעצמו קרני ברזל ואמר לאחאב: ״בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם״.

המילה באלה מתייחסת לקרני הברזל. כלומר, הוא תיאר את הניצחון על ארם באמצעות פעולה של נגיחה בקרניים.

לאחר הפסוק הראשון מוסיפה הברייתא פסוק נוסף, ופותחת אותו במילה וְאוֹמֵר: ״וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח״.

פסוק זה, המופיע בברכת משה ליוסף שבספר דברים, מדמה את כוחו של יוסף לשור בעל קרניים: באמצעות הקרניים האלה הוא ינגח עמים.

בשני הפסוקים המקרא קושר בין פעולת הנגיחה לבין קרניים.

לכן, כאשר התורה מדברת על שור שנוגח, חכמים מזהים את הנזק הזה עם אב הנזק הנקרא קרן.

אין פירוש הדבר שחכמים לא ידעו מה פירושה הרגיל של המילה נגיחה. הגמרא מבקשת לבסס מתוך לשון המקרא עצמה את הקשר שעליו נשענת ההגדרה ההלכתית.

איך הסוגיה חושבת?

הגמרא מבחינה בין שתי דרכים לתאר את הנזק:

התורה מתארת את הפעולה — השור ״יִגַּח״.

הברייתא מעניקה לסוג הנזק את שמו ההלכתי — קרן.

כעת צריך לחבר בין השניים: מניין שהפעולה שהתורה מכנה נגיחה היא הפעולה שנעשית בקרן?

לצורך זה הגמרא אינה נשענת רק על התחושה שלנו לגבי משמעות המילה. היא מחפשת מקומות אחרים במקרא שבהם מופיעות יחד הקרניים ופעולת הנגיחה.

זהו מהלך לשוני־הלכתי: בירור משמעותה של מילה בתורה מאפשר לזהות לאיזו קטגוריה הלכתית היא שייכת.

פוגשים את הדף

מושגים חדשים

צדקיה בן כנענה — נביא שקר שפעל בימי אחאב מלך ישראל. הוא הכין קרני ברזל והשתמש בהן כסמל לניצחון צבאי צפוי של אחאב מלך ישראל על צבא ארם. הגמרא מביאה את דבריו משום שהפסוק מחבר במפורש בין קרניים לבין נגיחה.

״וְאוֹמֵר״ — לשון שבה הברייתא עוברת להביא פסוק נוסף. לעיתים הפסוק השני מחזק את הראיה ולעיתים משלים דבר שלא היה ברור מן הפסוק הראשון. בהמשך תשאל הגמרא מדוע נדרשו כאן שני פסוקים.

״כִּי״ בלשון התורה — בעברית שלנו המילה כי משמשת בדרך כלל לציון סיבה, כמו במשפט: ״נשארתי בבית כי ירד גשם״. בלשון התורה יש לה גם משמעויות אחרות. בפסוק ״וְכִי יִגַּח שׁוֹר״, המילה כי אינה מציינת סיבה, אלא פותחת מקרה: כאשר שור ייגח, או אם שור ייגח.

מה נשאר ביד?

התורה מתארת את פעולת השור במילים ״כי ייגח״, ואילו הברייתא מכנה את אב הנזק הזה קרן.

כדי לחבר בין שני הניסוחים, חכמים בודקים כיצד המקרא משתמש במילה נגיחה במקומות אחרים. הפסוקים שהם מביאים מציגים נגיחה הנעשית באמצעות קרניים.

כך הגמרא אינה רק מניחה מה פירושה של המילה. היא מבססת מתוך לשון המקרא שהנגיחה האמורה בתורה שייכת לאב הנזק הנקרא קרן.