אילו נזקים עלולים בעלי חיים לגרום?

איפה אנחנו?

המשנה הפותחת במסכת בבא קמא מנתה ארבעה אבות נזיקין: שור, בור, מבעה והבער.

הגמרא פתחה בשאלה האם התולדות של אבות אלה דינן כדין האבות. בשיעור הקודם ראינו שרב פפא קבע שאין תשובה אחת לכל התולדות: יש מהן שדינן כדין האב, ויש מהן שאינן דומות לו לגמרי.

כדי לברר אילו תולדות שייכות לכל אב ומה דינן, הגמרא מתחילה כעת למפות את אבות הנזיקין עצמם. היא פותחת באב הנקרא שור.

מה צריך לדעת לפני שנכנסים?

בשיעור הראשון למדנו שהמשנה היא ניסוח קצר ותמציתי של ההלכה. את המשנה ערך רבי יהודה הנשיא מתוך מסורות התנאים.

לצד המשנה נשמרו מקורות תנאיים נוספים שלא נכללו בעריכתה. מקורות אלה נקראים בָּרַיְיתוֹת.

המילה בָּרַיְיתָא קשורה למילה הארמית בַּר — חוץ. אפשר לזכור זאת בעזרת הביטוי חיות בר, שבו המילה "בר" מציינת את מה שנמצא מחוץ לעולם המבוית.

כלומר, ברייתא היא מקור תנאי שנשאר מחוץ למשנה.

חכמי הגמרא מצטטים ברייתות כדי להביא מסורות תנאיות נוספות, להשלים פרטים שלא נאמרו במשנה או לברר את משמעותה.

הקטע שנלמד עכשיו נפתח במילים תָּנוּ רַבָּנַן — "שנו חכמים". זו לשון רגילה שבה הגמרא מציגה ברייתא.

לשון המקור

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה אָבוֹת נֶאֶמְרוּ בְּשׁוֹר – הַקֶּרֶן, וְהַשֵּׁן, וְהָרֶגֶל.

במילים פשוטות

חכמים לימדו שבתוך תחום הנזק הנקרא במשנה שור יש למעשה שלושה אבות נזק נפרדים:

הקרן — נזק שהבהמה גורמת באמצעות נגיחה בקרניה.

השן — נזק שהבהמה גורמת כאשר היא אוכלת דבר השייך לאדם אחר.

הרגל — נזק שהבהמה גורמת תוך כדי הליכתה, למשל כשהיא דורכת על חפץ ושוברת אותו.

כלומר, המילה שור שבמשנה אינה מציינת אב נזק אחד בלבד. היא משמשת כותרת רחבה לשלוש דרכים יסודיות שבהן בהמה עלולה להזיק: קרן, שן ורגל.

בשלב הזה די לנו בזיהוי הראשוני: קרן קשורה לנגיחה, שן לאכילה ורגל להליכה.

בהמשך הסוגיה נגלה שההבדל ביניהן אינו רק באיבר שבאמצעותו נגרם הנזק, אלא גם באופי ההתנהגות של הבהמה ובדרך שבה ההלכה מתייחסת לכל אחד מן הנזקים.

למשל, אם כלב נשך אדם או בהמה אחרת — האם זהו נזק של שן, משום שנעשה באמצעות השיניים, או דווקא של קרן?

הרי לכלב אין קרניים, ובכל זאת ייתכן שהנשיכה תשתייך לנזקי קרן. על שאלות מסוג זה נעמוד בהמשך.

איך הסוגיה חושבת?

הברייתא אינה רק מוסיפה שלושה שמות לרשימת אבות הנזיקין. היא משנה את רמת המבט.

המשנה דיברה על שור — בעל החיים המזיק. הברייתא מפרקת את הכותרת הכללית הזאת לפי דרכי הנזק שלו: קרן, שן ורגל.

בכך מתברר שארבעת השמות שמנתה המשנה אינם בהכרח ארבעה אבות נזק פשוטים ומקבילים. אחד מהם, השור, הוא כותרת רחבה הכוללת בתוכה כמה אבות נזק נפרדים — קרן, שן ורגל. בשלב זה הגמרא עדיין עוסקת באבות עצמם, ורק בהמשך תעבור לדון בתולדותיהם.

הפירוק הזה נחוץ כדי להמשיך את הדיון בדברי רב פפא. כל עוד שור נשאר כותרת כללית, אי אפשר לברר אילו תולדות דומות לאב שלהן. צריך לדעת תחילה מהו האב המדויק שאליו משתייך כל נזק: קרן, שן או רגל.

פוגשים את הדף

מושגים חדשים

רבי יהודה הנשיא — תנא מאחרוני תקופת התנאים, המכונה בגמרא פעמים רבות פשוט רבי. הוא ערך וחתם את המשנה. לאחר חתימת המשנה החלה תקופת האמוראים — החכמים שדנו בדברי המשנה, פירשו אותם וביררו את משמעותם.

ברייתא — מקור מתקופת התנאים שלא נכלל במשנה. הגמרא מביאה ברייתות כדי להשלים, לפרש או לברר את דברי המשנה.

תָּנוּ רַבָּנַן — "שנו חכמים". ביטוי שבו הגמרא פותחת פעמים רבות ציטוט של ברייתא.

מה נשאר ביד?

המילה שור במשנה אינה מציינת סוג נזק אחד בלבד. הברייתא מגלה שבתוכה כלולים שלושה אבות נזק נפרדים: קרן, שן ורגל.

זהו הצעד הראשון של הגמרא בבירור דיני השור: לפני שבודקים את התולדות ואת דיניהן, צריך לפרק את הכותרת הכללית ולזהות את האבות המדויקים שאליהם הן עשויות להשתייך.