למי יש יותר מזל - לאדם או לבהמה?

איפה אנחנו?

למדנו שבלשון חכמים בסוגייתנו קיימת הבחנה בין נגיפה שמשמעה דחיפה בגוף ובין נגיחה שמשמעה דחיפה בקרן. אבל בלשון התורה גם נגיחה בקרן עשויה להיקרא נגיפה.

כראייה לכך, הביאה הגמרא את הפרשייה העוסקת בדין שור שנגח שור: העניין פתח בפועל נ.ג.ף – "וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת״ והסתיים בפועל נ.ג.ח – "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא". מכאן הסיקה הגמרא שמדובר באותה פעולה.

מה צריך לדעת לפני שנכנסים?

בפרשת משפטים מפורטות שתי פרשיות העוסקות בדינו של שור שנגח:

1. שור שנגח אדם: "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת״ (שמות כ"א כח)
2. שור שנגח שור: "וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת ... אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח״ (שמות כ"א לה-לו)

לשון המקור

נלמד את המשך הגמרא בשני צעדים קצרים.

צעד ראשון: מה פשר השינוי בלשון הפסוקים?

מַאי שְׁנָא גַּבֵּי אָדָם דִּכְתִיב ״כִּי יִגַּח״, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי בְּהֵמָה דִּכְתִיב ״כִּי יִגֹּף״?

במילים פשוטות:

מה פשר ההבדל בניסוח בין תיאור נגיחת שור באדם לנגיחת שור בבהמה? למה באדם נבחרה הלשון ״כִּי יִגַּח״ ובבהמה נבחרה הלשון ״כִּי יִגֹּף״?

אמנם הסברנו שהפעולות דומות, אבל למה התורה בחרה ליצור ביניהן הבדל ניסוחי?

צעד שני: אדם יותר מוגן מבהמה

אָדָם – דְּאִית לֵיהּ מַזָּלָא, כְּתִיב ״כִּי יִגַּח״; בְּהֵמָה – דְּלֵית לַהּ מַזָּלָא, כְּתִיב ״כִּי יִגֹּף״.

במילים פשוטות:

הגמרא מסבירה שההבדל בין המילים קשור לזהותו של הנפגע: לאדם יש מַזָּלָא (מזל) ולבהמה אין.

רש״י מציע לכך שני הסברים.

לפי ההסבר הראשון, לאדם יש דעת לשמור את גופו. הוא מבחין בסכנה ויכול לנסות להתרחק או להתגונן. לכן, אם שור בכל זאת הצליח להמית אדם, מסתבר שהשור לא רק נתקל בו ודחף אותו, אלא בא עליו בכוח ובכוונה להרע. משום כך התורה משתמשת במילה נגיחה.

בהמה, לעומת זאת, אינה שומרת על עצמה באותה מידה. השור המזיק עשוי למצוא אותה עומדת ולדחוף אותה בקרניו. גם פגיעה כזאת יכולה להמית אותה, ולכן התורה משתמשת במילה נגיפה.

לפי הסבר נוסף שמביא רש״י, האדם גם קשה יותר להמתה. דחיפת קרן קלה אינה ממיתה אותו בדרך כלל; כדי להמיתו נדרשת נגיחה חזקה ומכוונת יותר. בהמה עלולה למות גם מפגיעה מתונה יותר.

בשני ההסברים השור פוגע בקרנו. ההבדל אינו באיבר שבו נעשתה הפגיעה, אלא באופי הפגיעה שנדרש כדי להתגבר על הנפגע:

• באדם — נדרשת התקפה חזקה ומכוונת יותר.
• בבהמה — גם דחיפה פחות חזקה עלולה להספיק.

כך התורה מלמדת בדרך אגב שלא כל נפגע עומד מול אותה סכנה באותה מידה.

איך הסוגיה חושבת?

לכאורה, ההסבר השני שמביא רש״י מעורר קושי. גופו של השור הנפגע גדול וחזק בהרבה מגופו של האדם הנפגע. מדוע דווקא האדם נחשב עמיד יותר בפני פגיעת הקרן?

כדי להבין מה עשוי לעמוד מאחורי יתרונו של האדם, אפשר לפנות למקום נוסף שבו הגמרא משתמשת באותו ביטוי.

במסכת שבת מסבירה הגמרא שקמיע עשוי לסייע לאדם יותר משהוא מסייע לבהמה: אדם דאית ליה מזלא — מסייע ליה; בהמה דלית לה מזלא — לא מסייע לה.

כלומר: לאדם, שיש לו מזל, הקמיע מסייע; לבהמה, שאין לה מזל, הוא אינו מסייע.

רש״י מפרש שם את המילה מזל: „מלאך שלו ומליץ עליו”. כלומר, לאדם יש מלאך המופקד עליו, ובעת סכנה הוא מליץ עליו — מסנגר עליו — ומסייע להצלתו.

לפי הבנה זו, יתרונו של האדם אינו נובע דווקא מכך שגופו חזק יותר. יש לו שמירה נוספת שאינה קיימת לבהמה. זהו ה„מזל” המסייע לו לעמוד בסכנה, ולכן נדרשת פגיעה חזקה ומכוונת יותר כדי להמיתו.

פוגשים את הדף

מושגים חדשים

מוסף רש״י הוא מדור המצורף לחלק ממהדורות הגמרא. הוא אוסף פירושים שכתב רש״י במקומות אחרים בגמרא או בתנ״ך, כאשר הם עשויים לסייע בהבנת הסוגיה הנלמדת.

במקרה שלנו, מוסף רש״י מפנה לפירושו של רש״י במסכת שבת, שם הוא מסביר ש״מזל״ הוא מלאך השייך לאדם ומליץ עליו. ההפניה הזאת משלימה את דברי רש״י כאן ומסייעת להבין מדוע האדם נחשב מוגן יותר מן הבהמה.

חשוב להדגיש: הדברים שבמוסף רש״י הם דברי רש״י, אבל הם לא נכתבו בפירושו במקום הזה; עורכי המדור אספו אותם ממקום אחר והביאו אותם לצד הסוגיה. מטרת המדור היא לרכז פירושי רש״י ממקומות שונים הנוגעים לנושא הנלמד.

מה נשאר ביד?

אותה פגיעה בקרן מתוארת אחרת לפי הנפגע: באדם נדרשת נגיחה חזקה ומכוונת יותר, ואילו בבהמה עשויה להספיק גם נגיפה. ההבדל נובע מן המזל שיש לאדם ואין לבהמה.