שור שמסוכן לבהמה — מסוכן גם לאדם?

איפה אנחנו?

בשיעור הקודם למדנו שהגמרא רואה את האדם כמי שקשה יותר לפגוע בו, מפני שיש לו מזל. לכן התורה משתמשת כלפיו בלשון נגיחה, ואילו כלפי בהמה בלשון נגיפה.

מה צריך לדעת לפני שנכנסים?

קיימות הבחנות שונות בין שור תם למועד. לדוגמה:

• שור תם שפגע בבהמה – בעליו משלמים בדרך כלל חצי נזק.
• שור מועד שפגע בבהמה – בעליו משלמים נזק שלם.
• שור תם שהרג אדם – בעליו פטורים מתשלום כופר והשור חייב סקילה.
• שור מועד שהרג אדם – בעליו חייבים בתשלום כופר, והשור חייב סקילה.

לשון המקור

וּמִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמוּעָד לְאָדָם הָוֵי מוּעָד לִבְהֵמָה וּמוּעָד לִבְהֵמָה לָא הָוֵי מוּעָד לְאָדָם.

במילים פשוטות

הגמרא אומרת שבתוך ההסבר הקודם למדנו בדרך אגב ("על הדרך") כלל נוסף:

שור שנחשב מועד לאדם — כלומר, שהוכח שהוא רגיל לפגוע בבני אדם — נחשב מועד גם לבהמה.

אבל הכיוון ההפוך אינו נכון: שור שנחשב מועד לבהמה אינו נחשב משום כך מועד גם לאדם.

ההבדל נובע ממה שלמדנו בשיעור הקודם: קשה יותר לפגוע באדם, מפני שלאדם יש „מזל” ולבהמה אין. לכן, אם השור כבר הוכיח דפוס קבוע של פגיעה בבני אדם, אפשר לראות בו מועד גם כלפי בהמות, שקל יותר לפגוע בהן.

לעומת זאת, העובדה ששור פגע שוב ושוב בבהמות עדיין אינה מוכיחה שהוא מסוכן באותה מידה גם לבני אדם. ייתכן שדפוס הנגיחות שהוכח עד עכשיו קיים רק כלפי בהמות. עדיין אין לנו בסיס לקבוע שהוא מועד גם כלפי בני אדם.

אפשר לחשוב על כך כמדרגות של מסוכנות:

מי שהוכח כמסוכן כלפי היעד הקשה יותר — נחשב מסוכן גם כלפי היעד הקל יותר.

אבל מי שהוכח כמסוכן רק כלפי היעד הקל יותר — עדיין לא הוכח כמסוכן כלפי היעד הקשה יותר.

איך הסוגיה חושבת?

הגמרא אינה מסתפקת בכך שההבדל בין „נגיחה” ל„נגיפה” מסביר מדוע קשה יותר לפגוע באדם. היא מוציאה מן ההבדל הלשוני תוצאה הלכתית: דפוס נגיחות שמוכיח מועדות כלפי אדם מוכיח מועדות גם כלפי בהמה, אך לא להפך.

פוגשים את הדף

מושגים חדשים

כופר — תשלום המוטל על בעליו של שור מועד שהרג אדם. אין זה רק פיצוי כספי רגיל; התשלום קשור גם לאחריותו של בעל השור ולכפרה הנדרשת ממנו בעקבות מות האדם.

שור שהרג אדם — לאחר שהמעשה הוכח בבית דין, התורה מחייבת לסקול את השור, גם אם קודם לכן היה תם.

השאלה המתבקשת היא: איך יהפוך שור כזה למועד? הרי דינו להיסקל כבר בנגיחה הראשונה?

הדבר יכול להתרחש, למשל, כאשר לאחר כל פגיעה השור ברח ולא ניתן היה לקיים את דינו, ולאחר מכן חזר ופגע שוב.

פרטי האופן שבו שור נעשה מועד לאדם מורכבים יותר, אך בשלב הזה די להבין שהמציאות הזאת אפשרית.

מה נשאר ביד?

לא כל שלוש נגיחות שוות: פגיעה חוזרת בבהמות אינה מוכיחה מועדות לאדם, אך פגיעה חוזרת באדם כן מוכיחה מועדות גם לבהמות. לכן הוכחה כלפי היעד הקשה כוללת גם את הקל — אך לא להפך.