איפה כתובים שן ורגל בתורה?

איפה אנחנו?

אחרי שהגמרא קבעה שתולדות האב קרן (נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה) דומות לה בדין, מבקשת הגמרא לבדוק באלו אבות אין תולדותיהם דומות להם. הבאים בתור הם האבות שן ורגל. אבל קודם מבררת הגמרא מאילו מילים בתורה נלמדים נזקי השן והרגל.

מה צריך לדעת לפני שנכנסים?

פירוש המילה בְּעִיר הוא בהמות. כאשר פרעה מזמין את אחי יוסף לבוא לגור במצרים מפני הרעב, הוא אומר להם "זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן", כשכוונתו היא להטעין את משא התבואה על הבהמות.

גם בפרשת משפטים מופיעה המילה בפסוק הבא: כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ, וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר - מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.

תחילת הפסוק "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם" מתארת את הרקע למעשה: אדם אפשר לבהמותיו להגיע אל שדה חברו. אבל בהמשך הפסוק מופיעים שני פעלים נוספים המתארים את הנזק שהתחולל — וְשִׁלַּח ו־וּבִעֵר. הברייתא מבקשת לברר איזה סוג נזק מתואר בכל אחד מהם.

לשון המקור

שֵׁן וָרֶגֶל הֵיכָא כְּתִיבִי? דְּתַנְיָא: ״וְשִׁלַּח״ – זֶה הָרֶגֶל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״. ״וּבִעֵר״ – זוֹ הַשֵּׁן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ״.

במילים פשוטות

הגמרא שואלת: היכן כתובים בתורה שני אבות הנזק שכבר הזכרנו — שן ורגל?

השמות „שן” ו„רגל” אינם מופיעים במפורש בפסוק העוסק בתשלום על הנזק. לכן הברייתא מראה כיצד הם נלמדים ממילות הפסוק:

„וְשִׁלַּח” — זה הרגל. המילים „ושילח את בעירו” עשויים להישמע כחזרה על התיאור של שחרור הבהמה. הברייתא מלמדת שכאן הן מתארות גם את הדרך שבה נגרם הנזק: הבהמה נשלחה והזיקה תוך כדי הליכתה.

כדי לבסס את הפירוש היא מביאה פסוק נוסף: „מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר”. בפסוק הזה השורש ש-ל-ח קשור במפורש לרגל. מכאן לומדת הברייתא ש„וְשִׁלַּח” שבפרשת משפטים מתייחס לנזק שנגרם בדרך הילוכה של הבהמה — אב הנזק רגל.

„וּבִעֵר” — זו השן. גם המילים „וביער בשדה אחר” עשויות להישמע כחזרה נוספת על עצם הכנסת הבהמות לשדה חברו: האדם הניח לבעירו — לבהמותיו — להיכנס ולרעות שם.

אבל הברייתא מלמדת שגם כאן הפסוק אינו רק חוזר על הרקע למעשה, אלא מתאר את הדרך שבה נגרם הנזק. „וביער” מלמד שהבהמה כילתה את היבול באמצעות אכילתה — אב הנזק שן.

כדי לבסס את הפירוש היא מביאה פסוק נוסף בו צופה הנביא את סופה של שושלת ירבעם: „כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ”. לפי פירוש רש״י בסוגייתנו, שושלתו תתכלה כמו שהמאכל מתכלה באמצעות השן ולבסוף נעשה גלל. מכאן שהמילה „וביער” יכולה לתאר אכילה המכלה את היבול — נזקי שן.

איך הסוגיה חושבת?

כאשר מילה בפסוק יכולה להתפרש בכמה דרכים, הברייתא מחפשת מקום אחר במקרא שבו אותה מילה — או מילה מאותו שורש — מופיעה בהקשר ברור יותר. „מְשַׁלְּחֵי” מופיע לצד „רגל”, ו„יְבַעֵר” מופיע בהקשר של כילוי גמור. הפסוק האחר אינו מקור עצמאי לחיוב, אלא כלי שמסייע להבין את מילות הפסוק בפרשת משפטים.

פוגשים את הדף

מושגים חדשים

ירבעם — ירבעם בן נבט היה המלך הראשון של ממלכת ישראל לאחר שהתפצלה ממלכת שלמה לשתי ממלכות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.

הנביא אחיה השילוני ניבא שבגלל חטאיו של ירבעם תיכרת שושלתו ולא יישאר ממנה איש. את הכילוי המוחלט הזה מתאר הפסוק במילים: „כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ” — כשם שמבערים ומכלים דבר עד שלא נותר ממנו דבר.

מה נשאר ביד?

השן והרגל אינן מוזכרות בפסוק בשמותיהן.

הברייתא מזהה אותן בתוך הפעלים שבפסוק: „וְשִׁלַּח” מלמד על נזקי רגל, ו־„וּבִעֵר” מלמד על נזקי שן.

כדי להבין את משמעות המילים, היא נעזרת בפסוקים אחרים שבהם הקשר שלהן ברור יותר.

כך נלמדים מן התורה שני אבות נזק: רגל — נזק שנגרם בדרך הילוכה של הבהמה, ושן — נזק שנגרם באכילתה.